סמל בודו ארט – דמות הלוחם והעץ

על פי ההשקפה היהודית האדם משול לעץ השדה, נשמת האדם משולה לשורשי העץ, גוף האדם משול לגזע ולעלווה.
גזע העץ, ענפיו ועליו לא יכולים להתקיים ללא מערכת שורשים נאותה, מערכת שורשים לא יכולה להתקיים ללא עלים, גזע וענפים שיזינו אותה, כלומר קימת תלות הדדית.
כך גם האדם, גופו לא יתקיים ללא נשמתו, נשמתו לא תתקיים ללא גופו, שוב קימת תלות הדדית.

העובדה שרגל אחת של הלוחם מונחת על הקרקע מסמלת שכל הקיום של היצורים החיים מתחיל מהקרקע ובסופו של דבר הכל חוזר לקרקע (שרשרת המזון).
הרגל המונפת אל על מסמלת את השאיפה לצמיחה נפשית במסע חייו של הלוחם.
כלומר על-פי אמות המידה המוסריות בהם הלוחם ינהג, דרכי התנהגותו בסביבת חייו, הוא יקבע איזה שורשים יתפתחו לעץ, או בעצם איזו  "נשמה" יפתח הלוחם.

כל לוחם יכול  לראות את עצמו בסמל ולהחליט כיצד עליו לנהוג
על-פי הבחירות שלו, הלוחם/המתאמן קובע את התפתחות שורשי העץ, התפתחות נשמתו האישית.
במידה והלוחם נוהג על פי  אמות מידה מוסריות גבוהות , מכבד את הזולת, תורם לסביבת חייו,
אז "לעץ שלו" תתפתח מערכת שורשים איתנה ועמידה כלומר נשמתו תצמח ותתחזק.

הרעיון לסמל לקוח במקור מפרקי אבות ג' פרק כ״ג.

" כל שחוכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה?
לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו,
שנאמר והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב, ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב.

אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה?
לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין , שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו,
שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו, ולא יראה כי יבוא חום, והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ימיש מעשות פרי."
(רבי אלעזר בן עזריה)